עטר נ' די אייץ' אל (ישראל) בע"מ

החלטה בבקשת התובע להגשת תצהיר משלים

1.בפסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום נקבע, כי הנתבעת, ששכרה נכס מהתובע, הפרה את הסכם השכירות בכך שנטשה את הנכס לפני המועד המוסכם.

ערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט המחוזי נדחה.

בתביעה זו תובע התובע את הנתבעת לפצותו על הנזקים שנגרמו לו מנטישת הנכס לפני המועד המוסכם.

אחד הנזקים הנטענים הוא בגין הפרש דמי שכירות בין אלה שנקבעו בהסכם השכירות בין הצדדים דנן ובין אלה שנקבעו בהסכם השכירות שנעשה עם השוכר החדש, שהיו נמוכים יותר.

2.אחת מטענות ההגנה המרכזיות של הנתבעת היא, שלא נגרם כל נזק כספי בגין הפרש דמי שכירות.

טענה זו נשענת על כך שדמי השכירות שנקבעו בהסכם עם השוכר החדש בגין התקופה שלמן עזיבת הנכס על ידי הנתבעת ועד לתום מועד השכירות המוסכם, נמוכים משמעותית מדמי השכירות בגין התקופה שלאחר מכן.

הנתבעת טוענת, כי דמי השכירות נקבעו במכוון כך, כדי לטעון לנזק בגין הפרש דמי השכירות, בעוד שלמעשה דמי השכירות "האמיתיים" הם דמי השכירות הממוצעים לכל תקופת השכירות על פי ההסכם עם השוכר החדש.

3.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

מטעם התובע הוגש גם תצהיר של בא כוחו, עו"ד חגי שלו, במסגרתו נטען כי במהלך משא ומתן שניהל עם באי כוח הנתבעת בתקופה הרלבנטית, ובמסגרתו נבחנה גם האפשרות להשכרת הנכס לאחר, עמד ב"כ הנתבעת עו"ד קאופמן על כך, שאם ייקבע שהנתבעת חייבת לשלם לתובע פיצויים, הרי שחישוב דמי השכירות ייעשה על בסיס ממוצע דמי השכירות לכל תקופת השכירות עם השוכר החדש.

עו"ד שלו מוסיף ומספר בתצהירו, כי התובע התנגד לדרישה זו והוא העביר זאת לעו"ד קאופמן. בעקבות זאת – לדבריו – הסכים ב"כ הנתבעת, עו"ד אפשטיין, לוותר על דרישה זו והודיע כי אין לו התנגדות להסכם השכירות עם השוכר החדש, כפי שנחתם למעשה.

במסגרת תצהירי הנתבעת הוגש גם תצהיר של עו"ד אפשטיין, המכחיש את הויתור וההסכמה הנטענים.

4.בבקשה זו מבקש התובע להתיר לו להגיש תצהיר משלים של עו"ד שלו. מטרתו של תצהיר זה הוא להוסיף נספח, שענינו תרשומת בדוא"ל שניהל עם עורכת דין נוספת ממשרדו בעקבות שיחתו עם עו"ד אפשטיין, והמעידה, לדבריו, על ויתורו והסכמתו לאמור לעיל.

התובע טוען, כי לא האמין שעו"ד אפשטיין יכחיש תוכנה של שיחה זו, ולכן רק לאחר שהוגש תצהירו הוא חיפש היטב ומצא את התרשומת.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. לדבריה, לא היה כל דבר מפתיע בתצהירו של עו"ד אפשטיין, ולא ניתן להגיש אותה תרשומת בדרך של תצהיר משלים, במיוחד כשבקשה זו אינה נתמכת בתצהיר. הנתבעת טוענת גם, שאין כל ערך ומשקל לתרשומת, אותה מבקש התובע לצרף.

5.סבורני שאין להיענות לבקשה.

הסיבה העיקרית היא, שמשקלה של תרשומת זו הוא קטן. מדובר בתרשומת פנימית של ב"כ התובע ולא בהתכתבות שב"כ הנתבעת מעורבים בה, כך שאלה עדיין יכולים להמשיך ולהתכחש לתוכנה.

כיוון שכך, הגשת תצהיר משלים של עו"ד שלו תגרור בהכרח בקשה של הנתבעת להגשת תצהיר משלים מטעמה, וחוזר חלילה.

טבען של עדויות המוגשות על ידי הצדדים שהן מכחישות האחת את רעותה, ואין בכך כל רבותא שעו"ד אפשטיין מכחיש בתצהירו את האמור בתצהירו של עו"ד שלו.

הכחשה זו אינה מצדיקה מחזור נוסף של הגשת תצהירים.